מקור תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ב׳:ו׳
2 אָמַר רִבִּי יוּדָה אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְהָאֲרוּסָה אִשְׁתּוֹ וְהַנְּשׂוּאָה אִשְׁתּוֹ מַה זוּ מִכְרָהּ בָּטֵל אַף זוּ מִכְרָהּ בָּטֵל. אָמַר לָהֶן בַּחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עִמָּנוּ הַיְּשָׁנִים. אֵילּוּ הֵן הַחֲדָשִׁים מִשֶּׁנִּישְׂאֵת. וְאֵלוּ הֵן הַיְּשָׁנִים עַד שֶׁלֹּא נִישְׂאֵת וְנִישְׂאֵת.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ב׳:ו׳
2 מה זו מכרה בטל. מה נשואה נפלו לה משנישאת מכרה בטל כדקתני התם נפלו לה משניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות אף זו שנפל לה כשהיא ארוסה אם מכרה אחר שניסת יהא מכרה בטל:
3 על החדשים. כשנפלו לה משניסת אנו בושין על מה שאמרני מכרה בטל כדתנן התם שאין אנו יודעין טעם מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות:
4 אלא שאתם אומרים שנוסיף עליהן הישנים. דהיינו כשנפלו עד שלא ניסת וניסת: